דמיינו את הסיטואציה הבאה:
אתם מגיעים למקום העבודה, אתם אומרים שלום לעובדים האחרים אך אף אחד לא מתייחס, הם עסוקים. אתם עובדים ומנסים לעשות הכול על הצד הטוב ביותר, לעניין, להספיק, להרגיש שאתם תורמים, שזקוקים לכם… הבוס שלכם עובר ומעיף בכם מבט חטוף וממשיך בדרכו. איך תרגישו?
עכשיו דמיינו סיטואציה נוספת: ילדכם חוזר הביתה לאחר עוד יום בגן/בית הספר. יום מתיש שבו היו לו אינספור התמודדויות, מספר הצלחות, מספר כשלונות, למידה, השקעה, התרגשות, אכזבה, הקלה, תסכול ובעיקר הרבה עייפות ותחושת התשה. ילדכם חוזר הביתה ורואה אתכם עייפים וטרודים, את בני/בנות זוגכם עסוקים, אחיו מנסה למשוך תשומת לב ומעצבן וילדכם מרגיש בלתי נראה, אולי סוג של נטל, כשכל מה שהוא רוצה זה לפרוק את התחושות שלו ואין לו למי.
קוהוט מדבר על הצורך בנראות כאחד מצרכיו הנרקסיסטיים של כל אדם ואדם. לכולנו יש צורך שיראו אותנו, שיקשיבו ולא רק ישמעו, שיהיה לנו מקום לפרוק את המטענים הרגשיים שהצטברו במשך היום ובכלל, כי למעשה לכל אחד מאיתנו יש מטען רגשי משמעותי וכאשר איננו מפרקים ומפשטים את הקשיים המטען רק הולך ונהיה מכביד, פוגעני ושואב אנרגיות יותר ויותר, אנו נהיים רגישים יותר, עצבניים יותר, עצובים יותר ומותשים יותר.
כאשר מגיעים אלי מטופלים, אחד הדברים שעליהם אני שמה דגש זה הצורך שלהם בנראות. בלהרגיש שיש מי שמקשיב ומכיל, בלי ביקורת או שיפוט, תוך העצמה והעלאת תחושת המסוגלות.
לעוד פרטים מוזמנים ליצור עמי קשר ולהתחיל תהליך טיפולי משמעותי ☺️
לילך שמואלי ילוז
0544737742
חוות הפקאן

השארת תגובה